תנ"ך על הפרק - שמות טו - אבי עזר

תנ"ך על הפרק

שמות טו

65 / 929
היום

הפרק

שירת הים

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃יְמִֽינְךָ֣ יְהוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃יְהוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
נאדרי. היו"ד נוסף. וכן יו"ד ערירי. ותיבת נאדרי תואר מבנין נפעל. ומה שכתב הרב והנה נאדרי בכח הוא שם הנכבד. כיון דמלת יד מכונה ברוב בלשון נקבה. לכן מפרש הרב דמלת נאדרי שהוא בלשון זכר. קאי אכח או אמלת ימין. והאמת כי גם ימין ושמאל לכח כביכול. כמו שכתב הרב לקמן:ומלת תמלאמו קשה. וכן פן תשבענו והקאותו. פן תשבע ממנו. לפי פירושו הוא דבק שפיר עם אחלק שלל ולפי פירוש השני של הרב הוא דבק עם תורישמו ידי:מגזרת מצולת. ואי לא מסתפינא הייתי מוחק הוי"ו לגרוס מצלות. כמו על מצלות הסוס קודש. שהוא לשון קול פעמון: וכן לקול צללו:יושבי ארץ. דלא תוכל לומר פלשת קאי על אומה פלשתים. מדקאמר קרא בסמיכות יושבי. שמע מניה שחסר ארץ. וכן יושבי כנען. יושבי ארץ כנען:תפול עליהם. כי כנען לחם עמם. רק קאי על אדום ועל מואב. וכן בעמוד ענן קאי על משה ואהרן ולא על שמואל וכן וישם דמי מלחמה קאי על אבנר ולא על עמשא. ע' מטוט. וכל האימה היתה בעבור שעברו עליהם קודם ונפל פחדם עליהם. כמו שכתב הרב בצחות לשונו:תבאמו ותטעמו. נראין דברי הרב דלא כדעת הבחור שכתב דוי"ו נוספת כמו תביאם ותטעם. ברם מצינו כינוי נסתרים במ"ם וי"ו כמו כסמו ים וכן וגרשתמו. וכמוהו רבים:מקדש כמו מקדש. צריך לומר בדברי הרב ומלת מקדש כמו מטהרו (תהלים פח). כי דגש הטי"ת לתפארת ואין לו שום הוראה. כן דגש הקי"ף במלת מקדש והיא לתפארת בעלמא. מה שכתב בעבור שהיה בקו"ף שו"א נע נרפה הדל"ת וכו'. היינו שאין בדלי"ת דגש קל כדין אחר שוא נח אבל כיון שנדגש הקו"ף ודינה כשני אותיות והשני נע לא יתכן אחריה דגש קל. וכן אם יקרך עון. וכן הצפינו נדגש הצדי"ק לתפארת. והרב קא משמע לן דהוה אמינא כיון שהדגש אין לו הוראה כלל והוא כאלו אינו אפילו הכי דוחה הדגש קל כאלו היה לו הוראה. הן אמת אפילו אין לו הוראת לכפול אות רק הוראת הבנין גם כן לא יבא דגש אחריו אולם הרב דבר בהוה. כי בפ"א הפעל לא שייך הוראת הבנין כלל:ה' ימלוך וגו'. דעת הרב כיון שחסר תיבת העולם הוא על דרך קצרה ואף שמלת עד תמיד היא לפניה או לאחריה. כמו לעולמי עד. עד עולם. ואתה הקורא לא נעלם ממך מימרא דרבי אליעזר בן יעקב (עירובין ס"ה). כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים וכו' דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד עיין שם. ושפיר מדוקדק תיבת עד. ומה שכתב הרב ומשפט לשון הקודש וכו' מדבר מן הסגו"ל על עי"ן ועד. שנקרא בפי המדקדקים פתח קטן לפי שהוי"ו שלפניה בקמץ כמו חלב ודשן. שור וכשב. וכן בפעלים הקשבתי ואשמע. ומה שכתב הרב הנה אמר ואוכל וכו'. בא לתרץ אמאי הזכיר הכתוב בדרך קצרה ועד. ולא נאמר ועד עולם. על כן מביא ראיה באמצע הפסוק נאמר ואוכל מכל. ובסוף הפסוק נאמר רק השיאני ואוכל. ולא נאמר ואוכל ממנה. רק בדרך קצרה. כי כן דרך המקראות לקצר בסוף פסוק דסמך על המבין:בפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו'. הלא ידעת אף שהסמים טובים מאד לא יועילו אל החולה כלל אם אין לבבו שלם להאמין שרופא יודע ומבין ברפואות ורצונו הטוב לרפאות אותו בכל כחו עיין בספרי מוסר ודבריהם אינם רחוקים מגדר השכל כמו שראות העין מדמה צורות שונות מבהילות לאיש הרך והמבהיל ההולך בדרך יחידי בלילה מרוב הפחד ידמה מרחוק אילן גדול לאיש ענק נורא מאד ומרוב פחדו יוכל לפול ברע וכן לבב איש בהתגברו עליו מרה שחורה ידמה לו דברים מבהילים קרובים להפסד גופו כן לבב כל חולה וכל מוכה בעת חליו ידאג מאד. ומרוב הדאגה ומאימת מות מחמת חסרון אמונת אומן שהרופא יודע ומכיר ברפואתו. הוא משים על לבו. ולא יועילו לו כל הרפואות. לא כן אם ישמח ויאמן באיש אומן וישמח במעשיו במהרה יפעלו הסמים והולכים בדרכיהם אשר המה שלוחים. וזה שאמר הקב"ה אם שמוע תשמע וגו'. אם תעסוק ברפואות שתעשה מצות ה' והישר בעיניו. ושמרת את כל החוקים. אז תהיה תמיד ברי אולם ולא יבוא אליך כל מחלה וכל נגע. אכן אם יבואו אליך וירפאך ה'. כמאמר חז"ל בפרק חלק אך לא יועילו לך הרפואות במעשים טובים ותורה. רק אשר תדע ותסמוך לבך על הרופא. כי כל הכללים והפרטים הוא יודע והוא רוצה ברפואתך. לא כן אם יכנס בלבך מחשבות און חלילה לפקפק במעשה ה' כל הסמים לא יצילו לך. לכן נאמר פסוק הזה בלשון יחיד להורות על ענין הנכבד הזה השגחת הבורא על כל פרט ופרט. והמשכילים יבינו את הכרוז אשר ר' ינאי קרא בחיל מאן בעי למזבן סם חיי וכו':

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך